<h1>מעשה הגאונים סימן ע"ו</h1>
<h2>דף כא:</h2>
כי אתא ר' שילא בר' יהודה ממערבא אתא ומייתי מתניתא בידיה כל שבנקיבה ערווה גזרו בזכר משום שנייה ואמרינן עלה אמר רבא (כל אלא) [כללא] הוא חמותו אסורה אשת חמיו מותרת [וכו'] חורגתו אסורה אשת חורגו מותרת בת חורגתו אסורה אשת בן חורגו מותרת הא דרב יהודה בר שילא לאתוי מאי לאתוי אשת אחי האם מן האם דאסיר' דגזרו בה רבנן משום אחות האם מן האם שמע מינה.
<h2>דף כב.</h2>
אמר ליה רבא לר' נחמן חזי מור האי מרבנן דאתא ממערבא ואמר איבעי לן דגזרו שניות בגרים אי לא גזרו השתא יש לומר ערוה אי לאו דלא לימרו אינשי קאתי מקדושה חמורה לקדושה קלה לא גזרו בהו רבנן, מאי טעמ' דהא אמרו רבנן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, שניות צריכה למימ' דלא גזרו בהו רבנן (מאי טעמ') שניות בגרים, אמר רב נחמן הואיל ואת' לידן נימא ביה מילתא אחים מן האם לא יעידו [ואם העידו] עדותן כשרה אחים מן הא(ם)[ב] מעידין לכתחלה אמימר אמר אחד אחים מן האב אחד אחים מן האם מעידין לכתחילה מאי טעמא גר שנתגייר כקטן שנולד דמי.
<h2>דף לט.</h2>
כתוב ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון ואי לית [לה] מראשון תקינו לה משיני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.
